נשים בקרבנו

(1 הצבע)
  • צפיות: 734
  • הדפס
  • דוא"ל

קפידה אחת

קרבנו

שני, 02 נובמבר 2015 13:19
קפידה אחת

שלוש שנים שאף אחת מבנות הכיתה לא התארסה, לא סגרה וורט ובטח שאין מה לדבר על חתונה. כל ההורים אובדי עצות, למה זה קורה?

באחד הסמינרים הנחשבים בבני ברק הייתה כיתה של בנות שסיימה לפני כשלוש שנים את לימודיהן ועכשיו עומדות הן בגיל השידוכים. ברוך השם כל אחת הגיעה לפירקה רק דבר אחד לא הגיע, החתן. שלוש שנים שאף אחת מבנות הכיתה לא התארסה, לא סגרה וורט ובטח שאין מה לדבר על חתונה.

 

כל ההורים אובדי עצות, למה זה קורה? אחד האבות החליט שהוא הולך להתייעץ עם אחד מגדולי ישראל, הרב קרליץ. האבא מגיע ושופך את אשר על ליבו, ומספר: שכבר שלוש שנים הבת שלו בשידוכים, ואין שום דבר, יצאה כבר עם עשרות בחורים וכלום, והבת שלו ניראת טוב, מלומדת, וגם יש לה עבודה טובה שמכניסה משכורת נאה, בעלת מידות טובות, בקיצור, השידוך המושלם. רק שכל אחד שהיא יוצאת איתו לא מתאים לה. ומה גם, שלא רק לה זה קורה אלא לכל הכיתה שלה.

 

הרב ישב חשב, ושאל את האבא אם יש ילדה בכיתה שפגעו בה? האב אמר שישאל את הבת שלו וישיב תשובה לרב. האב שאל את בתו והיא חשבה וחשבה עד שנזכרה במישהי, מישהי חדשה שפגשה ביום הראשון בהגיעה לסמינר, והתיישבה לידה.

 

הילדה הגיעה מבית עני, בית שבקושי שרד את הוצאות היום יום ואחד הדברים שוויתרו עליהם מראש היה מרכך הכביסה. היו מכבסים רק באבקה זולה שלא היה לה ריח וגם הכביסה כשהייתה יוצאת, הייתה יוצאת עם אותו הריח הלא נעים אתו נכנסה למכונה. ולאט לאט כל בחורה שישבה לידה, אחרי יום יומיים לא יכלה לסבול את הריח והחליפה מקום, ולא רק שהחליפו מקום, אלא גם לא כל כך דיברו אתה ולא הכניסו אותה לחברה.

 

כל פעם אותה ילדה הייתה מביטה באחרות בעיניים דומעות, כי ידעה שלא מקבלים אותה לחברה. חפויית ראש הייתה ניכנסת ויוצאת מהכיתה, מתיישבת מאחורי השולחן האחרון בפינה בסוף הכיתה. "אני חושבת שהיא קצת נעלבה מאתנו". האבא כינס את כל אבות בנות הכיתה, 40 גברים, אבות המחכים בכיליון עיניים לנישואי ביתם התכנסו בסלון וחיכו לשמוע את דבר האב. "הייתי אצל הרב קרליץ. סיפרתי לו שכל בנות הכיתה עדיין לא נישאו, והרב שאל אותי אם יש ילדה שיכול להיות שמקפידה. ביררתי עם ביתי והיא אמרה שהיא חושבת שיש מישהי שיכולה להקפיד" וסיפר את הסיפור. האבות החליטו שיספרו לבנותיהן  את הסיפור והן יחפשו את הבחורה ויבקשו ממנה סליחה. וכך היה. 

 

הבנות מצאו את הכתובת חדשה שלה, והגיעו כולן כאגודה אחת לבקש את סליחתה. מיד בראותה את בנות הכיתה, הסתגרה בחדר באומרה שלא רוצה לדבר איתן. אחרי דקות של תחנונים הסכימה הבחורה לפתוח את הדלת ולדבר. "הגענו לפה כולנו כדי לבקש את סליחתך", רק עכשיו הבנו שהיינו לא בסדר. כולנו מעוכבות זיווג, אף את מאיתנו לא סגרה אפילו שידוך אחד. לא ידענו שנפגעת מאתנו כל השנים, באנו לבקש סליחה.

 

"לעולם לא אסלח לכן!  כל שנות הסמינר עברו עלי בצער בלתי יתואר. לעולם לא תדעו מזה להגיע בוקר בוקר למקום שאף אחת לא שואלת לשלומי, אף אחת לא יושבת איתי, תמיד הייתי מביטה בעיניים עצובות על זוגות זוגות של בנות שצוחקות יחד בהפסקות, ואני כל השנים ישבתי לבד. זה פגע לי בביטחון, שהוביל לכך שלא הצלחתי להתקבל לשום עבודה, פגע לי בשידוכים, כי כל בחור שיצאתי איתו, הוריד אותי על זה שאני מופנמת ולא מדברת, אתן הרסתן לי את החיים. צאו מכאן. אני לא סולחת לאף אחת.

 

בראש חפוי אחר המון תחנונים ייצאו בנות הכיתה בלי סליחתה. והקפידה עוד קיימת. בוקר למחרת התייצב שוב האב בביתו של הרב קרליץ וסיפר לו את אשר ארע לבנות. ישב וחשב הרב, ואמר: "תמצאו לה שידוך! ברגע שהיא תמצא שידוך ליבה יתרכך ואני בטוח שהיא תסלח".

 

סיפר זאת האב לשאר האבות ומיד 40 שדכנים נעמדו וחיפשו לה את טובי הבחורים, מכל הישיבות, בדיוק מה שהיא ביקשה, וכל זאת בחינם על חשבון הורי הבנות. וברוך השם, נמצאה האבידה, והנה סוף סוף, מצאו לה שידוך! בשעה טוב התארסה הבחורה והיא שמחה וטובת לב.

 

התארגנו כל הבנות והלכו לביתה, ברכו אותה במזל טוב ישבו איתה ושימחו אותה. הבחורה שכל כך שמחה, על עצם הרעיון שהינה זהו זה היא מתחתנת, עודד אותה. ואז השתתקו הבנות. והיא החלה לדבר: "אני יודעת למה באתן, וזה לא כל כך קל לי אבל "לא תיקום" זה ציווי מהתורה, אני מוחלת לכן בלב שלם ומברכת אתכן שתזכו גם אתן לחופות בקרוב".

 

ברוך השם, כולן נשמו לרווחה, שמחות וטובות לב יצאו הבנות לביתן עם הבשורה המשמחת. ואכן כך היה, תוך חצי שנה כל הכיתה התחתנה. מזאת נלמד מה יכול לגרום קפידה של בחורה אחת, שאפילו לא פגעו בה ישירות, אלא פשוט לא התייחסו אליה

אהבתם? תנסו גם את אלו