נשים בקרבנו

(1 הצבע)
  • צפיות: 1021
  • הדפס
  • דוא"ל

התגברות במתכונת פסחית

קרבנו

שלישי, 24 מרס 2015 13:17
התגברות במתכונת פסחית

כששמע בעלי על ההחלטה ניסה להתנגד: "כל הלילה תהיי ערה? לא חבל? תחכי למחר".אך אני הייתי נחושה בדעתי. ותוך כדי החנקת העייפות התחלתי לעבוד. השקט המוחלט ששרר והעדר צלצולי הטלפון איפשרו לי לעבוד במהירות. הרגשתי שעיני נעצמות אך רציתי להיות אחרי סידור הארונות.

 

כל שנה בחודש אדר אני מתחילה לנקות לפסח, ומסמנת בסיפוק מידי יום פרוייקט אותו אני רוצה לגמור בעזרת טובה בכורתי. אולם בערב פסח תשס"ט הכל התנהל אחרת מכפי שתכננתי.

 

לפני פורים החל בני הקטן דוד להשתעל חזק. משגברו השיעולים והוא החל לחרחר במוצאי פורים, רצנו עימו לבית החולים. שם איבחנו דלקת ריאות והוא אושפז. בתחילה חשבנו שמדובר ביום יומיים, אך היומיים התארכו לכמעט שבועיים ועול הבית נפל ברובו על בתי טובה בת ה-13. סוף סוף הגיע השחרור המיוחל מבית החולים. מאושרת ועייפה חזרנו הביתה כשדודי בזרועותי.

 

רגע אחרי שנכנסתי הביתה ונפגשתי בבלגן ששרר בו, חדרה בי ההבנה, עוד יומיים ר"ח ניסן ומלבד שני ארונות זנוחים לא נגעתי בבית בכלל, האושר שאפף אותי עם החזרה הביתה התפוגג והתחלף בלחץ נוראי, אני עובדת מחוץ לבית עד שבוע לפני פסח ושעות אחה"צ הקצרות הן הזמן היחיד שנותר לי פנוי, בהן אצטרך להספיק לנקות את כל הבית ולבשל לחג, איך אספיק כל זאת, ריבונו של עולם? ייאוש תקף אותי.

 

תליתי תקוות רבות בבתי טובה שהיא יד ימיני שבעזרתה אוכל לסיים את פרוייקט ארגון הארונות, לאחריו עול כבד ירד מעלי. כשסיפרתי לבתי על התוכנית, היא תלתה בי מבט מפציר וביקשה בתחנונים להתלוות לחברתה לקנות מספר דברים, למרות הדחף הריגעי לנזוף בה על עצם העלאת הבקשה המקוממת בערב פסח ובמיוחד השנה, שקלתי בדעתי ואמרתי לה: "בסדר, את יכולה ללכת, רק השתדלי לחזור מה שיותר מוקדם, כדי שתעזרי לי מעט בערב". ידעתי שעברה עליה תקופה לא קלה בעקבות האשפוז ובהחלט מגיע לה להשתחרר.

 

טובה חזרה מאוחר יחסית, הבנתי אותה שהתנצלה, שמחתי שנהנתה וקוויתי שצברה כוחות לימים הבאים שעומדים להיות עמוסים במיוחד. למחרת חזרו הבנים מוקדם מהת"ת לכבוד ר"ח כך שהייתי עסוקה בלהעסיק אותם, גם למחרת ויתרתי על ארגון הארונות כי בתי לא חשה בטוב. התחלתי להילחץ, הימים שקויתי להספיק בהם כ"כ הרבה חומקים לי מבין האצבעות. אחרי ארוחת הערב החלטתי שעד הבוקר ארונות הבגדים יהיו מסודרים ויהי מה!

 

כששמע בעלי על ההחלטה ניסה להתנגד: "כל הלילה תהיי ערה? לא חבל? תחכי למחר".אך אני הייתי נחושה בדעתי. ותוך כדי החנקת העייפות התחלתי לעבוד. השקט המוחלט ששרר והעדר צלצולי הטלפון איפשרו לי לעבוד במהירות. הרגשתי שעיני נעצמות אך רציתי להיות אחרי סידור הארונות.

 

המחוג הורה על השעה 5:00 לפנות בוקר כשסוף סוף סיימתי. נכנסתי לישון לשעה וחצי, צלצול השעון העיר אותי בבהלה, קמתי בכוחות לא כוחות ליום חדש, הבוקר עבר עלי בקושי רב, הכרחתי את עצמי לתפקד בעבודה אך כשהגעתי הביתה נרדמתי מיד, הלילה האחרון גבה את מחירו.

 

כשהתעוררתי היה חושך בחוץ, הבית היה שקט והילדים כבר היו במיטות. טובה הכינה לי כוס קפה כשמבט צופן סוד בעיניה: "התנהגת למופת" החמאתי לה "תודה שטיפלת בילדים ואיפשרת לי לישון בשלוה" אמרתי בהערכה.

 

תוך כדי דיבור התקרבתי לחדר הארונות כשטובה בעקבותי, רציתי להנות מהסדר המופתי ששרר שם. הדלקתי את האור וצעקה נמלטה מפי, כל תכולת הארון הייתה בחוץ, שפשפתי את עיני, האם אני חולמת?  "רציתי להכין לך הפתעה ולגמור עד מחר לבד את הארונות כאן" שמעתי אותה אומרת מבעד למסך הערפל שאפף אותי.

 

אך בתי שעמדה מרוצה לידי, הוכיחה לי שאני לא באמצע חלום בלהות, היא הייתה בטוחה שהארונות עדיין לא נקיים והחליטה להכין לי הפתעה. כמה שעות אחרי שסיימתי טרוטת עיניים לסדר את הארונות היא פשוט הוציאה הכל וניקתה מחדש. בלמתי את עצמי בכוח שלא לצעוק ושתקתי.

 

בתי פירשה את שתיקתי כהלם מההפתעה המשמחת שהכינה עבורי, אך אני הייתי זקוקה להשקיט את סערת הרוחות שהשתוללה בתוכי. בלעתי את רוקי ובקול הכי רגוע שהצלחתי להפיק אמרתי: "איזו הפתעה טובה, אני פשוט לא מאמינה".

 

עיניה נצצו, "הרגשתי לא נעים שלא עזרתי לך בימים האחרונים אז החלטתי לעשות לך הפתעה", אמרה, "בואי ואעזור לך לגמור עם הארון". אמרתי בצורה רגועה למרות שידעתי כי יקח לנו מספר שעות לגמור לסדר, רוגע פנימי השתלט עלי, ההתגברות הקנתה בי כוח, והשליטה העצמית העניקה לי רוגע, והעיקר שלא כיביתי את הניצוץ שבעיניה. (מרווה לצמא)

 

אהבתם? תנסו גם את אלו