עכשיו בשידור חי

  • צפיות: 2522
  • הדפס
  • דוא"ל

חיים בזכות אמירת שלום

קרבנו

ראשון, 18 ינואר 2015 10:52
חיים בזכות אמירת שלום

שמי משה ברנשטיין. כשהגעתי לגיל 13 נערכה לי מסיבה, במהלכה הופיע רב חשוב מאוד, רבי שלום שמו. בסיומה של המסיבה הוא פנה אלי: "מאחר שזה עתה נכנסת לעול מצוות, בודאי רוצה אתה לעלות מעלה מעלה. לכן יש לי עצה בשבילך, עליך לקבל על עצמך מעשה או מנהג טוב אחד, אותו תקיים בקפידה כל ימי חייך, אינך צריך לבחור בדבר מה קשה, בחר לך מנהג או מצווה שקל לקיימה, אך החלט שבה תדבק כל חייך,

שמי משה ברנשטיין. כשהגעתי לגיל 13 נערכה לי מסיבה, במהלכה הופיע רב חשוב מאוד, רבי שלום שמו. בסיומה של המסיבה הוא פנה אלי: "מאחר שזה עתה נכנסת לעול מצוות, בודאי רוצה אתה לעלות מעלה מעלה. לכן יש לי עצה בשבילך, עליך לקבל על עצמך מעשה או מנהג טוב אחד, אותו תקיים בקפידה כל ימי חייך, אינך צריך לבחור בדבר מה קשה, בחר לך מנהג או מצווה שקל לקיימה, אך החלט שבה תדבק כל חייך, יהיה מה שיהיה מצוות והנהגות רבות עלו במוחי, לא ידעתי מה אקבל על עצמי, הבטתי ברבי שלום ואז הבזיק במוחי רעיון:

 

"אני מקבל על עצמי, בל"נ, להקדים שלום לכל אדם". רבי שלום הביט בי לרגע ואמר: "יפה, יפה, מרגע זה עליך להקדים שלום לכל אדם, ואל יקל בעיניך הדבר, קבלה גדולה קיבלת על עצמך למחרת בבוקר התחלתי לומר בשקט "שלום" לכל חברי, וגם לאלה שלא החליפו איתי מילה לנהג ההסעה, לחברי אחי, למתפללי בית הכנסת. גם כשעליתי לישיבה הקפדתי לומר שלום לכל הבחורים עד כי דבק בי הכינוי "השלום לך" לאחר שהתחתנתי למדתי בכולל ומספר שנים לאחר מכן למדתי שחיטה ויצאתי לחו"ל פעמיים בשנה למספר חודשים לשמש כמשגיח אחראי לשחיטה. כך יכולתי לפרנס וגם להמשיך ללמוד תורה ביתר הזמן. פעם אחת סיפר לי אחד מידידי כי שכר קו יצור במפעל גדול ליצור בשר בנורבגיה וכי התארגנה קב' שוחטים יראי שמים אך חסר משגיח לאותם שוחטים ולכן הוא פנה אלי שאקבל על עצמי את העבודה, הסכמתי. המפעל היה ענק בו עבדו כ 10,000- פועלים. התעניינתי בשלומם בעודי מוסר להם את כל הכללים הנקוטים בידי, חילקתי את השוחטים לקבוצות ומיניתי על כל קבוצה משגיח. בירכתי אותם לשלום, העבודה הייתה קשה מאוד, עבדנו 5 ימים בשבוע מבוקר עד ערב. כל בוקר כשהייתי נכנס למפעל ובכל ערב שהייתי יוצא, הקפדתי לברך לשלום את השומר בשער המפעל.

 

באחד הימים הבטתי בפנקסי וגיליתי שעלי לבדוק בהמה אחת שהשוחט הסתפק לגביה. לקחת עימי את אחד המשגיחים ואחד מהפועלים הגויים העומדים לעזרתנו, ונסעתי עימם למנהרת הקירור שם אוחסנה הבהמה. הזמנו במחשב את המספר המבוקש, גלגלי השיניים החלו לנוע והבהמה הייתה בדרך אלינו, הקור היה עז וחדר לעצמותינו ולפתע כבה האור וחושך גמור ירד עלינו, צעקת שבר נשמעה מפי הפועל, הוא החל לצעוק ולצרוח כשהוא מגשש את דרכו אל הדלת. עשינו כמותו כשאנו שואלים אותו מה קרה? הוא השיב שהכל נסגר ואנו לכודים בקירור עד למחרת, והסיכוי היחיד שלנו הוא כפתור האזעקה הנמצא היכן שהוא על אחד הקירות. גיששנו לאורך הקירות כאחוזי טירוף כשהקור מכה בנו ואנו חשים איך גופינו הולך וקופא. חשתי שאני קרוב לעלפון, כל אותה העת הסתובבו אנקולי הבשר כשהם חובטים בנו. פרצתי בבכי עז כשאני שולח קריאה ממעמקי הלב לריבונו של עולם שיצילנו ממוות אכזרי שכזה כשהצצתי על רעי הבנתי שעלי לומר וידוי ולהיפרד מהעולם כיהודי התחלתי לומר את הוידוי ולאחריו "שמע ישראל" תוך כדי שאני חש את גופי הולך ומתקשה ונכנס למצב קיפאון מוחלט. בשעוני הבחנתי כי 4 שעות חלפו להן ואנו בפריזר. חלפה לה עוד שעה וכבר אני מרגיש את רגעי האחרונים ופתאום... נדלק האור.

 

זחלתי לדלת דופק בה חלושות ותוך מספר שניות נשמעו קולות שקשוק מכוון המנעול הכבד והדלת נפתחה, איבדתי את הכרתי, בדיעבד הסתבר שאדם אחד מיהר להוציא את שלשתינו ולהפעיל תנור ותוך כדי להזעיק את כוחות ההצלה שמיהרו לקחתנו לבית החולים, כשאנו סובלים מכוויות קור איומות ובעיות רפואיות נוספות, אך חיים! לאחר שהתאוששתי, דבר ראשון נשאתי לה' תפילת הודיה ואח"כ שאלתי את הרופאים כיצד הגיעו אלינו 5 שעות לאחר סגירת המפעל? הם אמרו לי שיש אדם המגיע מדי יום ודורש בשלומנו, והוא ישיב לי על שאלתי. הם הכניסו אותו, היה זה השומר של המפעל עימו הופיעו מספר מנהלים בכירים ואז מסביר לי יהודי דובר נורווגית האיש הזה עובד כאן כבר 35 שנה, הוא מספר שמאז שהגיע למפעל אין הוא זוכה להתייחסות אישית כלשהיא מצד העובדים, פרט לדברים טכניים. והנה בחודשיים האחרונים מגיע למפעל בכל בוקר איש הלבוש כמו רב יהודי ואומר לו מילה בלתי מובנת הדומה ל"הלו" ומחייך אליו ובערב כשהוא יוצא אומר עוד "הלו" אחד, כך במשך חודשיים תמימים ובאותו היום, הוא מקבל בבוקר "הלו" בכניסה, ובערב לאחר שאלפי הפועלים יוצאים לבתיהם, הוא נועל את השער הגדול ומשהו חסר לו, הוא יושב שעה ומהרהר, מכין לו קפה ומצית סיגריה ואינו יודע מהו הדבר שחסר לו. ורק לאחר שעתיים וחצי הוא נזכר, היום קיבל "הלו" אחד בכניסה ושום "הלו" ביציאה הוא גירש מחשבה זו מליבו, וכי חייב לו אותו יהודי משהו, אולם כעבור שעה נוספת שוב מטריד אותו העדר ה"הלו", ואולי הוא כועס עלי? חשב. חולפת שעה נוספת עד שהוא מבחין שהוא לא מפסיק להרהר בעניין ופתאום חודרת אליו המחשבה: אולי קרה לו משהו...? הוא רץ במהירות לתוך המפעל ומתחיל לקרוא ליהודי, "זיד, זיד" כיון שאין הוא יודע את שמו, בתקווה שלא ייעלב, הוא ממהר לחדר הקירור, מדליק את האור ומאזין ושומע רחש, הוא מיד פותח את הדלתות ביד אחת ומזעיק את כוחות ההצלה ביד השניה וכך אתם מגיעים לכאן הבטתי בשומר ולא ידעתי מה לומר, בסופו של דבר נזכרתי שאני חייב לו משהו, שבזכות אותו חוב ניצלו חיי, "הלו" אמרתי לו, ומודה לקב"ה שהצילנו בזכות אותה קבלה ממש

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה