דבר הרב

(1 הצבע)
  • צפיות: 3305
  • הדפס
  • דוא"ל

איך אדע אם אני מצליח בעבודת השם?

הרב רפאל זר

שלישי, 29 מרס 2016 07:31
איך אדע אם אני מצליח בעבודת השם?

הדרך בה נמדדת ההצלחה הרוחנית שלנו

 

 


ספר ויקרא נקרא 'תורת כהנים' מפני שהוא עוסק בענייני הקרבנות. המילה 'קרבן' נגזרת מן השורש 'קרב' שהינו מלשון 'קרבה', ומכאן שתפקידו של הקרבן הינו לקרב את האדם לה' יתברך.

 


ישנם סוגים שונים של קרבנות. קרבן אשם ודאי בא לכפר על חטא שהאדם יודע בבירור שעבר עליו. קרבן אשם תלוי בא לכפר על חטא שהאדם מסתפק האם עבר עליו. קרבן עולה בא לכפר על מצוות עשה שהאדם עבר עליהן. קרבן שלמים מטרתו לעשות שלום בין האדם לאביו שבשמים. וקרבן תודה הוא קרבן הודיה לה' המובא על ידי אדם שניצל מצרה.

 


בעולם החומרי בו אנו חיים כל דבר נמדד ומתומחר על פי הכמות. משום כך, כשאנו באים להעריך את העבודה הרוחנית שלנו, אנו נוטים להחיל את אותה שיטת הערכה גם על מאמץ רוחני ולחשב עד כמה אנו עובדים את ה' ועד כמה נכשלנו. אולם יש כאן ישנה טעות בסיסית, מכיון שאצל הקדוש ברוך הוא הדברים לא נמדדים על פי הכמות.

 


הבה נבאר את הדברים על פי הפסוקים להלן:
בתחילת פרשת ויקרא פותחת התורה ואומרת: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". ואילו בהמשך הדברים אומרת התורה: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'". ולכאורה יש לתמוה מדוע בקרבן נוקטת התורה בלשון 'אדם' ואילו במנחת סולת היא נוקטת בלשון 'נפש'?

 


כדי להבין את הדברים, עלינו לבאר את החילוק בין קרבן למנחה. כאשר אדם חטא עליו להביא קרבן. אדם אמיד הולך וקונה בהמה גסה. ובבואו להקריב את הקרבן הוא אמנם מתבייש בכך שהכל יודעים על חטאו, אך יחד עם זאת הוא מרגיש טוב עם עצמו ואומר בליבו: "שילמתי על חטאי בקרבן בהמה השווה הון רב!" הוא חש גאווה על הקרבן שהביא וסמוך ובטוח כי חטאו יתכפר על ידו. משום כך הוא מכונה בלשון הכתוב: 'אדם'.

 


לעומת זאת, כאשר עני ואביון חטא ונאלץ להביא קרבן, הוא חוסך פרוטה לפרוטה ולבסוף הוא מצליח לקנות רק מעט סולת, מאחר שאין ידו משגת אף להאכיל כראוי את בני ביתו. בדרכו לבית המקדש הוא מסתיר את שקיק הסולת, ובבואו אל הכהן, הוא חש בעליבותו ומתבייש ואינו מאמין כי מעט הסולת הזו תכפר על עוונו. אשר על כן ליבו נשבר ונדכא לפני ה'. "אמר הקדוש ברוך הוא, מי דרכו להביא מנחה, עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני", (מנחות קד ע"ב), ולפיכך הוא מכונה בלשון הכתוב: "ונפש כי תקריב".

 



ישנו מאמר חז"ל ידוע: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון ליבו לאביו שבשמים", (ברכות יז ע"א). אנחנו נוהגים למדוד כמויות ולהעריך דברים על פי גודלם ומשקלם, וזאת מכיון שבגשמיות מודדים חפצים על פי גודל וכמות. אולם ברוחניות הדברים לא נמדדים על פי כמות אלא על פי כוונה ואיכות.

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה