פרשת השבוע

(2 הצבעות)
  • צפיות: 2545
  • הדפס
  • דוא"ל

"זאת תורת העולה" | פרשת צו

הרב אליהו עטייה

שלישי, 29 מרס 2016 06:20
"זאת תורת העולה" | פרשת צו

האם בהקרבת הקורבנות יש 'חסרון כיס' מצד המקריב? ולמי יש הנאה בקרבן השלמים?

“צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה” (ויקרא ו:ב)

ופירש”י ז”ל: “צַו אֶת אַהֲרֹן” אין צו אלא לשון זירוז (פי’ לעשות את הדבר במהירות), מיד ולדורות (פי’, והציווי והזירוז הזה נוהג מיד לשעת הציווי וכן לדורות).

אמר ר’ שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, עכ”ל. פי’, קרבן עוֹלָה – עוֹלֶה כליל למזבח ואין לכהנים שום הנאה בו, ועל כן צריך לכתוב כאן לשון “צַו” – המורה זירוז, כדי שלא יתעצלו הכהנים בהקרבת קרבן עולה, ולהעדיף קרבנות אחרים, מחמת שאין להם הנאה ממנו, כי כולו כליל.

 

וקשה, הרי ‘חסרון כיס’ הוא של הבעלים, ואילו אצל הכהן לא נחסר מכיסו שום דבר, הוא רק לא מקבל חלק באכילה. ולכאורה היה לרש”י (בשם התורת כהנים) לפרש, שצריך זירוז במקום שאין לאדם הנאה מהדבר, ולמה נקט שהזירוז במקום ‘חסרון כיס’, והרי לכהנים לא נחסר מכיסם כלום. ואין לפרש שהזירוז על ישראל שנחסר ממון מכיסם ולא נהנים ממנו, דהא בקרבן שלמים – שם יש הנאה גם לבעלים באכילת הבשר. אין לפרש כן, כי הזירוז שנאמר בפסוק הוא “צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו” – מדבר על הכהנים דוקא ולא על ישראל. [וכעין זה הקשה הרמב”ן, שאין שום חסרון כיס לכהנים בעולה, ואדרבה יש להם ריוח בעורות של העולה שמוכרים אותם והכסף שלהם].

 

וקודם שנבאר כדרכנו ברמזים המלמדים אותנו דרך בעבודת ה’ בענין ‘עשירות דקדושה’, אביא כאן רמז נפלא שביאר כאן החידושי הרי”ם. שאמר, ברוב האברים יש להם כיס לשמור עליהם, כגון העינים יש להם כיס שהוא עפעפיים – לסגור אותם מלראות ברע, וכן האזנים יש להם תנוך והאליה כדי לסוגרם – מתי ששומע דיבורים אסורים, וכן הפה יש לו שתי חומות – השינים והשפתים לסוגרו. אולם המחשבה – אין לה שום כיס לעצור את כח המחשבה, כי המחשבות מתרוצצות בלי אפשרות לתופסן. [אולם יש שיטה אחת, והוא לחשוב מחשבה אחרת, כמו שכתב רבינו בלקוטי מוהר”ן (קמא, תורה נ’) שאי אפשר לשתי מחשבות ביחד, ולכן כשיש מחשבה רעה, חושבים מחשבה טובה בתורה או בתפילה והמחשבה רעה מתבטלת מאליה, אבל על כל פנים אין למחשבה כיס לתופסה בו]. והנה ‘קרבן עולה’ בא על ‘הרהורי עבירה’, כמובא בירושלמי (יומא פ”ח ה”ז), והרי שהקרבן בא על המחשבות. וזהו שאמר ‘ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס’, היינו שביותר צריך להזהיר על הקרבן הבא על המחשבה שיש לה חיסרון כיס. כי מחמת חסרון הכיס שיש למחשבה, החטא בא שם בקלות, ועל זה מזהיר את האדם ב”צַו” וזירוז לשמור את עצמו מלבוא למחשבות רעות, וכל איניש יודע בנפשיה כיצד להיזהר מהדברים המביאים אותו לזה חס ושלום.

 

ונראה על פי דרך זו לבאר עוד, ש’ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס’, כי עצם המחשבה מ’תאות ממון’, שהכהן חושב שאין לו כל כך רווח בעולה כמו שאר הקרבנות, כי בשאר הקרבנות הוא מקבל גם בשר בין בחטאות ובאשמות ובין בשלמים, זה הוא מחשבה של ‘תאות ממון’, היינו מה שהאדם רוצה וחומד לקבל את מה שלא שייך לו, וזה גורם לו ‘חסרון כיס’ – כי מחשבה כזו פוגמת ‘בעשירות דקדושה’ המגיע לכהן ודרכו לכל ישראל. כי הנה השפע יורד מהשמים בתמידיות כל הזמן, רק שצריך האדם שיהיה לו כיסים כדי לקבל בהם את השפע, כמבואר באורך בלקוטי מוהר”ן (קמא, תורה ע”ו), ע”ש.

 

והנה כשהמחשבה של האדם היא קדושה, יש לו כח לפעול במחשבה הרבה, וגם יכול לפעול לעצמו שיהיה לו ממון במחשבה בלבד, כמבואר בלקוטי מוהר”ן (קמא, תורה קצ”ג), וז”ל: דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון, בודאי יהיה לו, עכ”ל. ועל כן מבואר כאן בדברי ר’ שמעון בתורת כהנים המובא ברש”י, שעיקר ההתחזקות בקרבן עולה – ‘ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס’, כי כשהמחשבה פגומה לא יכול הכהן לחשוב מחשבות טובות, כאלה שיש בכוחם למשוך לו ‘עשירות דקדושה’, כי על ידי המחשבה הוא יוצר כיס וכלי לשפע, ולכן מזרזים את הכהן על קרבן העולה, שעל ידו יהיה לו כיסים וכלים לשפע היורד מן השמים, לכהן עצמו ולכל ישראל התלויים בעבודתו, ועל כן עיקר האזהרה והזירוז כאן הוא על מחשבת הכהן, שיהיה לו מחשבה טובה בלי שום פגם של ‘תאות ממון’, כי הכל נמשך על ידי עבודתו במקום המקדש.

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה