הדפס עמוד זה

סיפורים מהחיים

(5 הצבעות)
  • צפיות: 3979
  • הדפס
  • דוא"ל

השנורר המיליונר

קרבנו

שלישי, 12 ינואר 2016 10:39
השנורר המיליונר

השמחה והששון, הדיכאון והאסון שמשו בערבוביה אצל ר' יקותיאל ארציאלי איש העסקים הנודע, שעסקיו המלבלבים חבקו עולם מחד, אבל מאידך התקשורת זינבה אחריו יומם ולילה. והתוצאות המדאיגות של הבדיקה הרפואית שעשה לא מכבר הורידו את מפלס מצב רוחו אל מתחת למצולות ים.

 

 

השמחה והששון, הדיכאון והאסון שמשו בערבוביה אצל ר' יקותיאל ארציאלי איש העסקים הנודע, שעסקיו המלבלבים חבקו עולם מחד, אבל מאידך התקשורת זינבה אחריו יומם ולילה. והתוצאות המדאיגות של הבדיקה הרפואית שעשה לא מכבר הורידו את מפלס מצב רוחו אל מתחת למצולות ים.

 

יקותיאל ארציאלי המכונה קותי, היה חסיד נאמן של האדמו"ר שלו, ששכן כבוד בארה"ב, ותחת כנפיו הרחבות פעלו- בקדחתנות מפוארת מוסדות נפלאים של תורה וחסד. קותי, אב לשישה ילדים כשרוני וירא שמיים, היה יד ימינו של האדמו"ר וכל עסקה שיזם או רקם עברה תחת עיניו הבוחנות ומוחו הגאוני של האדמו"ר. למותר לציין כי רבי יקותיאל ארציאלי היה נדבן בקנה מידה עצום. חיבה עמוקה שררה בין השניים. מנהלי הבנקים גם הם אהבו את הגביר יקותיאל ארציאלי, שכן חשבונו הלך והתעצם באופן תדיר.

 

עד אותו הבוקר, בוקר מר ונמהר. העיתון הכלכלי "קוסמוס" פירסם תחקיר ענק שלפיו עסקיו של ארציאלי אינם כשרים, בלשון המעטה. אחרי שבועיים הוא התמוטט והובהל לבית חולים. לאחר שלושה ימי בדיקות מקיפות יצא הרופא המטפל ד"ר סטיבנסון, ואמר לרעייתו ולבניו: "צר לי אבל לאביכם יש גידול ממאיר במעי הגס. אנו שוקלים עכשיו דרכי טיפול".

 

הדמעות שנשפכו שם באותן דקות היו כמי נהר. ההון ההצלחה, הנדיבות, הכבוד, היו שווים כקליפת השום. השמחה והששון של ההצלחה הכלכלית. נמחו במבול של הדכאון והאסון הרפואי... הם רצו אבא חי, בריא ולא חולני ונרדף ע"י התקשורת. רזה, רועד ועצוב ניצב קותי מול האדמו"ר וביכה את מצבו. "אני יודע שהכל משמיים, כבוד הרב. אבל כאלה מכות חזקות? בתוך זמן קצר. המחלה מבהילה אותי... מי יודע כמה זמן נותר לי לחיות. והפרסומאים עלולים לגרום לי נזק כלכלי עצום.

 

אין לי טרוניות חלילה כלפי שמיא כבוד הרב.. אבל אני נבוך מסוחרר מבולבל. הוא התיישב על כיסא העץ מול הסטנדר של האדמו"ר ומחה דמעות גדולות. האדמו"ר סימן לו לגשת אליו. קותי ניגש וקרב אוזנו אל פיו של רבו "לך בני, עשה מה שביקשתי ממך ומן השמיים ירחמו."

 

זה היה המשפט האחרון בעצת הרב. למחרת נפרד קותי ממשפחתו "אל תדאגו לי בבקשה. אני אקח את התרופות כמו שציווה הרופא."

 

איש העסקים הנודע יקותיאל ארציאלי נחת בלונדון. הוא החליף את חליפת העסקים   שלו בחליפה פשוטה חבש לראשו קסקט ויצא לעשות.. שנורר. הוא עבר מוילה לוילה מחנות לחנות הציג את אלבום התמונות של מוסדות האדמו"ר שלו וביקש צדקה. בלילות הוא נרדם מתחת לגשרים או בתוך מחסנים עזובים. היו גם בזיונות מבישים ומרים. זעק לעברו מליונר ברובע העסקים של לונדון: "הסתלק לי מהעיניים חתיכת נוכל". טרק את הדלת בפניו של קותי ההמום. הוא שרך רגליו בגרם המדרגות המוביל למדרכה לעיניהם של עשרות אנשים ששמעו את הביזיון הגדול. לבו היה סדוק והוא רצה לעלות למטוס הראשון ולחזור הביתה... אך מה לעשות המשימה עוד לא הסתיימה.

 

בשכונת היוקרה "רוג'רס האוס" הוא ספג עוד חרפה פומבית. הגברת המבוגרת שפתחה לו את הדלת החליטה משום מה, שקותי הוא הפורץ ש"ניקה" את ביתה בשבוע שעבר מכל התכשיטים. היא לחצה על כפתור ותוך שתי דקות הגיעה ניידת משטרה עם שני שוטרים קשוחים שכבלו בזריזות את השנורר קותי באזיקים, והכניסו אותו לניידת.

 

אתם מבינים, קותי ארציאלי, המליונק הענק, הושלך לתא מעצר כמו אחרון השיכורים. באותן דקות של עלבון ושפלות הוא הרגיש כאילו נשמתו פורחת לה, וחדשה נטענת לה במקומה. הרגשה כזו שרק מרגישים, אבל אי אפשר לתארה במילים. אחרי 3 חודשים אפופים ביזיונות נחת קותי בניו יורק ועם אותה חליפה מיושנת ומבישה והקסקט על ראשו ביקש להיכנס לאדמו"ר.

 

הוא ניגש לרב, שחיבקו בחום רב. הוא התחיל למרר בבכי כמו ילד קטן והרב מלטף את מצחו של חסידו הנאמן ולוחש לו: "קותי יקירי, הגלות שלך נגמרה הנח את התרומות על שולחני ורוץ לבית-החולים תבקש שיעשו לך בדיקות חוזרות. הרופאים היו המומים. הגידול נעלם כלא היה. שום שריד למחלה הממארת לא נמצא. "אתה אדם בריא", אמר לו ד"ר סטיבנסון, כשהוא כמעט בולע את לשונו מתדהמה.

 

אח"כ ניגש קותי למשרדו הראשי של עסקיו. העיתון "קוסמוס" של אותו יום היה מונח על שולחנו. הכותרת של הדף הראשי הייתה ענקית "התנצלות" מערכת העיתון התנצלה בפני יקותיאל ארצילי על מסכת השמצות ורכילויות. המקור שהזין את העיתון התברר כנוכל.

 

פרקליטיו של ארצילי ביקשו 2 מיליון דולר פיצויים מן העיתון כפשרה. הצ'ק הוסב לפקודת בית תמחוי שחנך האדמו"ר. במעמד חיתוך הסרט לחש האדמו"ר לקותי: "בני חביבי, נפלו עליך צרות קשות ואיומות. למה? ובכן, נתת צדקה ביד רחבה אבל בפנים עמוק בלב, קיננה בך אותה גאווה ארורה שאיימה לסלק אותך מין העולם ולהפוך את צדקותיך לחסרות תועלת רוחנית. קותי יקירי, הבזיונות של הגלות הצליחו לעקור ממך את המחלה הארורה ביותר- הגאווה". (העיתונאי)

אהבתם? תנסו גם את אלו