דבר הרב

(1 הצבע)
  • צפיות: 2890
  • הדפס
  • דוא"ל

עוצמת הנשמה היהודית

קרבנו

שני, 24 אוגוסט 2015 07:38
עוצמת הנשמה היהודית

להציל יהודי אחד ממוות, להחזיר אותו לחיק הוריו, לביתו ולמשפחתו, זה דבר עצום. להציל יהודי אחד ולהחזיר אותו לבית אביו שבשמיים, להחזיר אותו בתשובה, להראות לו את האור, את הדרך האמיתית, זהו דבר שלא יסולא בפז, זה כח אדיר! זו חשיבות שאין לה קץ!

מסופר על רב וגאון ידוע שפעם נטפל אליו שר גוי ואמר לו כך: "אומרים עליכם היהודים שאתם עם חכם ונבון, יש לי בקשה אליך. אמור לי עתה כמה עלים יש בעץ הניצב כאן ממול. אך דע לך כי לאחר שתנקוב במספר, אספור את העלים, ואם יהיה בעץ עלה אחד פחות או עלה אחד יותר, אהרוג אותך מיד בלי טענות ומענות!"

 


הגאון העיף מבט, בחן את העץ מכל צדדיו ונקב במספר העלים. אולם השר לא האמין לדבריו וציווה למשרתיו לכרות את העץ ולספור את העלים. במשך כמה שעות טרחו המשרתים וספרו את העלים אחד לאחד, והנה פלא! מספר העלים תאם בדיוק למספר בו נקב הגאון - אחד לא פחות ואחד לא יותר!

 


מה אנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?

 


אם אחד מברואיו של הקדוש ברוך הוא מסוגל למנות אינספור עלים ברגע אחד, הקדוש ברוך הוא, שכוחו וגבורתו מלא עולם, על אחת כמה וכמה שאינו נזקק למנות את בני ישראל בכדי לדעת את מספרם. אך בכל זאת הוא מונה אותם משום החיבה והאהבה העצומה שהוא רוחש לכל אחד ואחד מהם. כל אחד ואחד מאיתנו נמנה ונספר. "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (בבא בתרא יא ע"א) - כל אחד ואחד מאיתנו נחשב כעולם מלא. אם הקדוש ברוך הוא סופר אותך - תבין כמה אתה שווה!

 

להציל יהודי אחד ממוות, להחזיר אותו לחיק הוריו, לביתו ולמשפחתו, זה דבר עצום. להציל יהודי אחד ולהחזיר אותו לבית אביו שבשמיים, להחזיר אותו בתשובה, להראות לו את האור, את הדרך האמיתית, זהו דבר שלא יסולא בפז, זה כח אדיר! זו חשיבות שאין לה קץ!

 


הבה נתאר לעצמנו אדם עיוור שרופא הצליח לפקוח את עיניו. עד כמה העיוור יכיר תודה ויאהב את הרופא. הרי הוא הלך מגשש בחושך והנה בעזרת הרופא נפקחו לו העיניים, פתאום הוא רואה את אור השמש, הוא רואה את העולם. כל החיים שלו הוא ישבח את הרופא ויכיר לו טובה.

 


אדם שחי בלי חיבור לתורה משול לעיוור ההולך בחושך. אין לו מאור עיניים, הוא הולך בלא לדעת לאן הוא הולך. "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו". הוא לא מבין את הווית העולם. תלמד את כל חוכמות העולם, אם לא למדת תורה, ידידי, לא למדת כלום!

 


"והאר עינינו בתורתך" – התורה מאירת עיניים. האור של התורה אין שווה לו ואין דומה לו. אין חכמה בעולם כחכמת התורה. אין קדושה והארה אלוקית המשפיעה על נשמת האדם כחכמת התורה. אדם יכול להפוך את העולם כמה פעמים שירצה ועדיין לא יצליח להגיע לזה האור בלא התורה.

 

 

באה הקדוש ברוך הוא ומונה את ישראל לומר לנו כי נשמתו של כל יהודי חצובה מתחת כיסא הכבוד. "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". כל אחד ואחד מאיתנו הוא מספר בפני עצמו, ולכן הוא לא בטל ברוב.
ישנה הלכה בהלכות שבת: מותר לחלל שבת כדי להציל יהודי משום שנאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם, ומשום "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". אבל אסור לחלל שבת בכדי להציל גוי. אמנם כתבו הפוסקים שאם מצילים יהודי על ידי חילול שבת, מצילים גם את הגוי, משום סכנה, כדי שגם הגויים יצילו יהודים במקרה הצורך, אבל סתם כך אסור להציל גוי בשבת. 

 


ישנה הלכה נוספת בהלכות שבת: אם נפלה מפולת על אדם בשבת, והיו במקום יהודי אחד ותשעה גויים, ואיננו יודעים מי קבור מתחת למפולת, מחללים שבת כדי להצילו. ומסביר מרן בעל השולחן ערוך שבנידון זה איננו הולכים אחר הרוב, אלא מפנים את המפולת על אף שרוב הסיכויים שהאדם הקבור מתחת למפולת הוא גוי.

 


הרי לנו גודל המעלה העצומה של כל יהודי. כל אחד מישראל, יהיה אשר יהיה, נחשב בפני עצמו ואינו בטל לסביבה.

 

ישנו דין נוסף שממנו ניתן להסיק על חשיבותו העצומה של כל יהודי. אדם שנוכח, חס ושלום, בעת יציאת נשמתו של יהודי, חייב לקרוע את בגדו אפילו אם הנפטר אינו אביו או אמו או אחד משבעת הקרובים שעל פי ההלכה הוא מחויב לקרוע עליהם. ומבאר מרן בעל השולחן ערוך, מפני מה עליו לקרוע את בגדו על אדם זר? משום שהרואה יהודי ההולך לבית עולמו, הרי זה כאילו ראה ספר תורה שנשרף, וממילא הוא מחויב לקרוע עליו.
השולחן ערוך פוסק את הדין הזה ולא מחלק בין צדיק לרשע. הרואה יהודי, יהיה אשר יהיה, בשעת יציאת נשמה, חייב לעשות קריעה.

 


אומר מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל: "בימינו, אין חיוב לעשות קריעה, כי אם נאמר לאנשים לקרוע את בגדיהם על אדם שאינו קרוב להם, הם יעזבו את החדר בו נמצא הגוסס ויותירו אותו למות לבדו. "אני אקרע את החולצה שלי, לא חבל?! חולצה של שלוש מאות שקל אקרע בשבילו?! בשביל מה אני צריך להיות לידו בשעת הפטירה?!"

 


ובזוהר הקדוש נאמר שיש שמחה גדולה לנפטר שאנשים ניצבים בסמוך למיטתו בשעת יציאת נשמתו. ולהפך, כשיהודי נפטר ואין אף אחד עמו, נשמתו סובלת צער גדול. לכן פסקו פוסקי זמננו, שעדיף שאנשים יישארו ליד הנפטר ולא יקרעו את בגדיהם, מאשר יברחו מהחדר בטרם יציאת הנשמה.

 


אבל דבר אחד למדנו מההלכה הזו: הרואה יהודי שנפטר, הרי זה כאילו ראה ספר תורה שנשרף. זה שולחן ערוך מפורש! לא משנה אם היהודי הזה צדיק, בינוני או רשע, לא משנה מיהו. אם הוא יהודי, הוא משול לספר תורה. תראה כמה אתה שווה!

 


זה הכוח והעוצמה שישנם בנשמה יהודית!

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה