• צפיות: 2903
  • הדפס
  • דוא"ל

מוסר, כליות

קרבנו

ראשון, 28 יוני 2015 08:29
מוסר, כליות

כעבור שנה וחצי נולד לנו בן, ערכנו ברית מפוארת, כיבדתי את אבי בסנדקאות, וכשהרב הגיע למילים "ויקרא שמו בישראל" נקבתי בשם אבי שיחיה, הרב הכריז את השם ושנינו, אבי ואני פרצנו בבכי גדול שסחף אחריו את כל הנוכחים. 

נולדתי למשפחה מסורתית, אבי היה שוטר ואמי עקרת בית. למדתי בבי"ס ואח"כ בתיכון חילוני, בגיל 16 וחצי התחלתי להתעניין בדת. ולאט לאט התחלתי לחזור בתשובה לבד.

 

עזבתי את התיכון ונכנסתי לישיבה, אבי שהיה מודאג מסוג החברים אליהם התחברתי ראה באופן חיובי את התחזקותי בדת. חבשתי כובע, לבשתי חליפה והייתי בחור ישיבה לכל דבר. בגיל 19 החלטתי להוציא רישיון נהיגה, הייתה זו החלטה אומללה עבורי כי היציאה הזו מקודש לחול ערערה את יראת השמים שלי.

 

התחלתי להתעניין בדברים חיצוניים, וברגע שהצצתי נפגעתי והתחלתי לצאת מהישיבה, התקרבתי לחברי הישנים ועד מהרה מצאתי את עצמי מחוץ למסגרת, מחליף לילה ביום והכיפה נעלמה מהראש. אבי עקב אחרי בדאגה והתבייש בי מאוד, ואף היה מודאג מהתקרבותי לנערים חסרי מסגרת.

 

כשנה לאחר יציאתי מהישיבה חשתי לפתע כאבים עזים באזור הגב התחתון. ולאחר מכן פתאום לא יכולתי להתפנות, לא העליתי בדעתי לגשת להוריי או לספר למישהו. חלף שבוע, הרגשתי שאני מתנפח וסובל כאבי תופת, ברגע מסוים חשתי שמשהו עומד לקרות לי, היה לי חום גבוה והכרתי החלה להתערפל, הספקתי להתקשר לאמא  ולומר לה שאיני מרגיש טוב, השפופרת נפלה מידי והתעלפתי.

 

הורי חשו לדירה בה שהיתי ומיד פינו אותי לביה"ח, שם ערכו לי בדיקות ומה שגילו הימם את הרופאים: רמת הקראטינין הגבוהה ביותר המותרת לאדם היא 1.4 הכליות בין השאר מנטרלות את הקראטינין ומוציאות אותו דרך ההפרשות, אם לאדם יש רמה של 7-14 קראטינין בדם הוא כמעט מת, ואצלי הרמה היתה... 30 התברר כי במשך שבועיים תפקוד הכליות שלי הלך וירד עד לקריסה מוחלטת. מיד ביצעו בי דיאליזה, הבשורה האיומה של הרופאים להורי הייתה ששתי הכליות שלי קרסו לצמיתות.

 

יצאתי מביה"ח כעבור חודש ומאז חיי לא היו חיים. הייתי צריך להגיע לביה"ח 3 פעמים בשבוע ולהתחבר למכונת דיאליזה למשך 5-6 שעות. זהו תהליך כואב ומחליש. ירדתי במשקל מ 70 ל- 45 ק"ג. הרופאים דיברו עם הורי שעליהם לדאוג להשתלת כליה, ואט אט גמלה בליבו של אבי ההחלטה לתרום לי כליה.

 

אבי לא ראה קופ"ח 40 שנה, מאז ילדותו הוא היה בריא וחסון וכעת עמד להיכנס לביה"ח לצורך ניתוח רציני שבו יוציאו את אחת מכליותיו וישתילו אותה בגוף בנו. הוא עשה זאת באהבה ומכל הלב וכעבור חצי שנה של סבל נכנסנו שנינו לניתוח. התאוששתי במהירות ומהר מאוד יצאתי מביה"ח והייתי כאחד האדם. אבל רגעי החולשה בהם ראיתי את אבי החסון והחזק לאחר הניתוח שעבר אך ורק בגללי חוללו בי משהו, קיבלתי על עצמי שאקדיש את חיי למענו.

 

באתי אליו, נישקתי את ידו ואמרתי: "אבא, אעשה כל מה שתרצה " הוא השיב: "אם אתה שואל, התקופה היפה ביותר שלך הייתה שהיית בחור ישיבה.. תדע לך שזה הביא לי הרבה נחת..." יצאתי ממנו בהחלטה ברורה: אני חוזר לישיבה! עשיתי זאת מיד, התנתקתי מכל חברי ונכנסתי לישיבה לחוזרים בתשובה.

 

כשהגעתי לגיל 21 הציעו לי שידוך, התחתנו והקמנו בית על אדני התורה, כעבור שנה וחצי נולד לנו בן, ערכנו ברית מפוארת, כיבדתי את אבי בסנדקאות, וכשהרב הגיע למילים "ויקרא שמו בישראל" נקבתי בשם אבי שיחיה, הרב הכריז את השם ושנינו, אבי ואני פרצנו בבכי גדול שסחף אחריו את כל הנוכחים. כולם ידעו כמה הקריב אבי למעני כדי שאזכה להינשא ולהקים משפחה.

 

אחיי הלכו בעקבותיי בזה אחר זה וחזרו בתשובה וכולם אברכים בני תורה, גם הוריי התקרבו לדת והם מקפידים לקיים מצוות ולשמור שבת. לקב"ה יש דרכים להיטיב עם ברואיו, אני יודע היטב שהדבר הנורא שקרה לי הציל אותי מרדת שחת, כשאני מביט בחברים שסבבו אותי בעבר, חלקם בבתי סוהר, וחלקם מסתובבים באפס מעשה, אני מודה לה' שהציל את חיי ואף זכיתי לבנות בית.

 

לא מזמן אבי שיבח אותי ואמר: " אתה הבאת ברכה גדולה לבית הזה לעולמי עד, ואני אומר לך בני, שלא רק את הכליה שלי הייתי נותן לך אלא גם את ליבי" (אנשים מספרים על עצמם 6)

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה