דבר הרב

(3 הצבעות)
  • צפיות: 9285
  • הדפס
  • דוא"ל

אל תטמון ראשך בחול

קרבנו

ראשון, 14 יוני 2015 11:59
אל תטמון ראשך בחול

ישנו פתגם האומר כי בת-יענה, כאשר מתרגשת עליה סכנה, אינה נחלצת חושים כדי להינצל, אלא טומנת את ראשה בחול. למעשה, פתגם זה אינו נכון כלל. הטעות נובעת מכך שבת היענה מנקרת בחול ומחפשת בו את מזונה, וכך נראה כאילו היא טומנת את ראשה בחול. האמת לאמיתה היא שבת היענה אינה טיפשה עד כדי שתטמון את ראשה בחול. להפך, היא בורחת ואף נלחמת על חייה.

כאשר הורים מגלים כי בנם יוצא לתרבות רעה, התנהגותו מדרדרת והוא סוטה מדרך הישר, אין זה משנה אם אלו הורים חילוניים או חרדים, דבר ראשון הם מבררים עם מי הבן מסתובב.
מדוע תמיד זו השאלה הראשונה שעולה? מדוע זה חשוב כל כך? מה אכפת להם? שיסתובב עם מי שירצה!

 


התשובה טמונה בדברי המדרש: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא שהוא בן מינו", (בראשית רבה ס"ה). זה אינו פתגם עממי אלא דברי חז"ל, כשהם באים לברר את כשרותו של הזרזיר. מכיוון שאיננו יודעים אם הזרזיר הוא עוף טהור או טמא, אנו בודקים עם מי הוא מסתובב. ומכיוון שהזרזיר מסתובב כל העת בחברת העורב, הרי שזה הסימן שהוא כמותו ומכאן נלמדה ההלכה כי הזרזיר הוא עוף טמא.

 


ועתה נעבור לנמשל:

 


בדרך כלל, אדם מסתובב בחברה שהוא שואף להידמות לה ואינו שוהה בחברת אנשים שאינו אוהב ואינו רוצה להיות כמותם. אדם אינו מסתובב עם חברים שמעשיהם אינם מוצאים חן בעיניו. אם אתה מעריך ליצנים, הרי שאתה עצמך ליצן. אם אתה אוהב גנבים, הרי שאתה עצמך גנב. אם אתה מחבב רוצחים, הרי שאתה עצמך חשוד על רציחה.

 



הבה ניקח לדוגמא בחור חסר מעש, שבכל לילה יושב על מעקות הרחובות ומעשן, מפצח גרעינים, מנבל את פיו, צוחק יחד עם ה'חבר'ה' ומבלה את זמנו בשטויות והבלים. "בני ציון המסולאים בפז, איכה נחשבו ללבני חרס" - בני ישראל שיכלו להיות גדולי הדור, יושבים על ברזלים במקום ללמוד תורה. איזה בזבוז אדיר של נשמות טהורות.

 


כשהם יושבים שם בלילה ומבלים את זמנם, אנשים חוששים אפילו לבקש מהם לשמור על השקט, כי אי אפשר לדעת כיצד הסיפור יגמר. הם יכולים לפגוע באדם תמים שבסך הכול ביקש מהם לא להקים מהומה ולהתנהג בצורה תרבותית. אם הם רק חוששים שמישהו העז חלילה לפגוע בכבודם, הם מסוגלים להגיע עד לרציחה, וכבר היו דברים מעולם! 

 


אם ניקח את אחד הבחורים האלה הצידה, נטפח על כתפו ונבקש ממנו לעצור לרגע ולחשוב על מעשיו, הוא עצמו יגיע למסקנה המתבקשת, כי הוא נוהג ברוע, באטימות ובחייתיות. אם אותו חסר מעש יחשוב בכמה אנשים הוא פגע, כמה הוא הרס וכיצד רמס את כל מי שעמד בדרכו, הרי שהוא עצמו יזדעזע.

 


כשאדם עושה מעשה, כל ההשלכות מכך נזקפות אליו לטוב ולמוטב. כשאדם רוצח, לבד מהפגיעה באותו אדם, ישנה שרשרת של נפגעים. חייהם של בני משפחתו של הנרצח, לא ישובו להיות כפי שהיו קודם לכן. כל אותם ילדים שהנרצח היה יכול להביא לעולם, מתו לפני שנולדו, הם ובניהם ובני בניהם. כל ההרס והאובדן הללו טמונים במעשה אחד ויחיד. 

 


אך כשאנו מבקשים מהבחור הזה לעצור ולחשוב מעט, אנו מבקשים ממנו דבר בלתי הגיוני לפי התרבות שבה חונך. כי חשיבה היא אנטי-תזה לכל התרבות החילונית של "מה שבא לי" ו"איך שאני רוצה וכמה שאני רוצה!" התרבות החילונית מבוססת על חוסר חשיבה. הכול צריך להיות זמין, מהיר וללא מאמץ מחשבתי.

 



מדוע אדם שאינו שומר תורה ומצוות, נרתע מלימוד תורה ומאורח חיי התורה?

 


מכיוון שאז יהיה עליו לחשוב. ידרשו ממנו לחשוב לפני כל מעשה האם הוא ראוי או לא, האם יגרמו ממנו השלכות טובות או רעות. והאדם של ימינו מתקשה מאוד לעצור ולהפעיל את המוח.

 


אדם שאינו שומר תורה ומצוות נרתע מרב. הוא יודע שהרב יאלץ אותו לחשוב על חייו ועל דרכיו. הרב אמנם יאיר את עיניו, אבל הוא מעדיף לחיות בחושך. הוא אינו רוצה לחשוב לאן יובילו מעשיו אותו ולאן תגיע נשמתו. "השוחד יעוור פקחים", (שמות כ"ג ח) - לא נאמר בפסוק שהשוחד מעוור עיניים של אנשים פשוטים, אלא שהוא מעוור את עיניהם של האנשים החכמים והפקחים ביותר. כי כאשר רצון האדם מתערב - הוא אינו רואה נכונה.

 


אדם שאינו שומר תורה ומצוות, גם אם הוא חכם ונבון, ישנו תמיד שוחד המעוור את עיניו. הוא יודע שהוא אינו פועל נכון, הוא יודע שזה לא טוב, אבל הוא רוצה. התורה אומרת לאדם מה לא טוב עבורו, אך הוא רוצה לעשות אחרת, והרצון הזה מעוור את עיניו.

 


אדם שאינו שומר תורה יודע שאורח חייו אינו נכון, אך הוא מעדיף שלא לחשוב על כך. וכאשר הוא אינו חושב, ואינו מדבר על כך, הוא מרגיש כי זה לא קיים. ישנו פתגם האומר כי בת-יענה, כאשר מתרגשת עליה סכנה, אינה נחלצת חושים כדי להינצל, אלא טומנת את ראשה בחול. למעשה, פתגם זה אינו נכון כלל. הטעות נובעת מכך שבת היענה מנקרת בחול ומחפשת בו את מזונה, וכך נראה כאילו היא טומנת את ראשה בחול. האמת לאמיתה היא שבת היענה אינה טיפשה עד כדי שתטמון את ראשה בחול. להפך, היא בורחת ואף נלחמת על חייה.

 

אך לעומת זאת, בני האדם, טומנים את הראש עמוק בחול בדרך קבע. הם לא רוצים לראות או לשמוע את דבר ה', כי זה דורש מהם ויתור, התגברות ומאמץ שהם לא מוכנים לו.

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה