דבר הרב

(1 הצבע)
  • צפיות: 2177
  • הדפס
  • דוא"ל

טעם החטא

קרבנו

שני, 01 יוני 2015 12:17
טעם החטא


השרים כבר מספידים בליבם את איון. "כמה נאמן הוא היה, כמה שמח וטוב לב". כולם יודעים כי עוד מעט הוא כבר לא יהיה בין החיים.

 

לפני שנים רבות חי ברוסיה מלך אדיר, חכם ונבון. רצה המלך ללמד את שריו לקח חשוב. במרתפי הארמון שכבו עשרות חביות מלאות יין עתיק ומשובח, שממנו היו מגישים רק באירועים מיוחדים. טעמו של היין היה עשיר וניחוחו היה מיוחד במינו.

 


כידוע, הרוסים הם חובבי הטיפה המרה, שתיינים המורגלים בכל סוגי השיכר שאינם בוחלים בכל יין או משקה משכר אחר שיביאו להם, אך היין המובחר של המלך היה משאת נפשם. כל אחד ואחד משרי המלך חלם על האפשרות לשתות מלוא לוגמיו מיינו המשובח והמיוחד של המלך.

 


באחד הימים קרא המלך לכל שריו. השרים הגיעו לארמון המלך ונדהמו למראה עיניהם. המלך יושב על כיסא מלכותו, לימינו עומד שולחן ארוך, שעליו ניצבות שורות שורות של בקבוקים כרסתניים, סגורים וחתומים בחותם המלך ומלאים עד גדותיהם יין בגוון כהה ועשיר.

 


"הנה לפניכם", פנה המלך לשרים, "בקבוקים מלאים בייני המשובח ביותר, משאת נפשו של כל אחד ואחד מכם. עתה יזכה כל אחד מכם לקבל בקבוק!"

 


השרים הביטו בבקבוקים בשמחה ובעוד מלמולי תודה מתפשטים בחדר, המשיך המלך בדבריו: "הבקבוקים אינם מיועדים לשתייה. עליכם לשמור עליהם מכל משמר במשך חודש ימים ולהשיבם אלי שלמים וחתומים בחותמי".
המשרתים סרו לפקודת המלך ונתנו לכל אחד מהשרים בקבוק יין. "בעוד חודש ימים אקרא לכם לכאן. מי שישיב את הבקבוק שלם, חתום וסגור יזכה לפרס על נאמנותו, עשרת אלפים רובל! אך מי שישיב את הבקבוק פתוח... רע ומר יהיה גורלו, עונשו יהיה מוות בתליה!" סיים המלך את דבריו ופנה לצאת מאולם קבלת הפנים בהדרת כבוד.

 


השרים עמדו על מקומם, מביטים זה בזה בהשתאות, מושכים בכתפיהם ואינם מבינים את כוונת המלך. הם נטלו את הבקבוקים, הביאו אותם לבתיהם ושמרום בכספות מוגנות היטב. לכולם היה הדבר פשוט: שומרים על הבקבוק במשך חודש ימים, משיבים אותו למלך וזוכים בעשרת אלפים רובל. הדבר היה ברור לכולם חוץ מלאחד השרים, איוון שמו, שהיה ידוע כשתיין מובהק. איוון הסתובב תמיד כשבכיסו בקבוקון ויסקי ותדיר נראה לוגם ממנו בהנאה רבה. לחייו ואפו היו תמיד אדומים מהאלכוהול - הוא מעולם לא עמד בפני פיתוי של כוס וודקה טובה.

 


איון קיבל את הבקבוק לידיו ולא יכל להיפרד ממנו. הוא ידע מה העונש הצפוי על לגימה מהבקבוק, אך המחשבה על טעם היין המשובח הסעירה את חושיו. הוא הניח את הבקבוק בוויטרינה הגדולה שבטרקלין ביתו וישב במשך שעות ארוכות על הכורסא שממול לבקבוק, בעיניים מצועפות, כשהוא מנסה לדמיין את טעמו המשובח של היין וההרגשה הנהדרת שינסוך בגופו.

 


כך ישב איון למול הבקבוק יום ועוד יום עד שלבסוף נשבר. בידיים רועדות שבר את חותם המלך כשהוא משכנע את עצמו שיצליח להדביקו חזרה מבלי שהדבר יורגש. איוון נטל כוס קריסטל ומזג לו מעט יין, כדי לגימה אחת בלבד, באופן שלא יורגש ששתה מן הבקבוק.

 


הלגימה שהכניס לפיו הסעירה את חושיו, טעמו העמוק של היין וניחוחו הילכו עליו קסמים. הוא שכנע את עצמו שלגימה קטנטנה נוספת לא תורגש כלל. שוב מזג לו מעט, שתה והרגיש הרגשת עונג מתפשטת בכל איבריו.
עוד לגימה ועוד אחת וכך השתכר מיודענו. מתוך השכרות לא נזהר ושתה כוסית שלמה... הפעם הדבר ניכר במפלס היין שבבקבוק. איוון הביט בבקבוק בעיניים קמות. כל התענוג ניטל ממנו באחת! פניו חוורו והפחד החזיר אותו לפיכחון!

 


הוא ניסה לסגור את הבקבוק באופן שחותם המלך יראה שלם, אך כל מאמציו עלו בתוהו. מה גם שמפלס היין בבקבוק ירד באופן משמעותי. בתחילה רצה לשתות את כל היין, הלוא ממילא גורלו כבר נחרץ, אך צערו העמוק הוציא מליבו כל תאווה ליין. הימים הבאים עברו עליו כשהוא כובש את תאוותו ואינו מעז אף להביט בבקבוק היין.

 


איון החל לספור ספירה לאחור - הוא ידע כי בסיום החודש הזה יסתיימו חייו. הימים עברו עליו בצער ובחרטה עמוקה. הוא העביר את ימיו כשהוא יושב וממרר בבכי על שהפר את צו המלך ועל גורלו הצפוי, אך לא היה בידו לעשות מאומה כדי לשנות את המצב.

 


היום הגורלי הגיע, כל שרי המלך נקראו לחצר המלכות ועמדו לפני המלך. גם איון היה בין הבאים. כל השרים החזיקו בידיהם בקבוקים שכולם, חוץ מאחד, היו שלמים וחתומים. כל מי שראה את בקבוקו של איון, נד לו בראשו ונפרד ממנו בליבו - כולם ידעו כי גורלו נחרץ!

 


המלך נכנס לאולם, הכל עומדים על רגליהם ממתינים למוצא פיו. אחד אחרי השני נקראים השרים אל המלך, המלך מקבל את הבקבוקים ומעניק לכל אחד מהשרים עשרת אלפים רובל טבין ותקילין. איוון עומד ביניהם, נשמתו כמעט פורחת. הוא יודע כי עוד מעט, עוד רגע קט, הוא יקרא להביא את בקבוקו, מעשהו יתגלה והמלך יוציאו להורג.

 


כשהמלך קורא בשמו הוא כמעט מתעלף. בשארית כוחותיו הוא פונה אל המלך ומציג את הבקבוק, כשכולו בושה וכלימה.

 


השרים כבר מספידים בליבם את איון. "כמה נאמן הוא היה, כמה שמח וטוב לב". כולם יודעים כי עוד מעט הוא כבר לא יהיה בין החיים. המלך רואה את הבקבוק ומרעים בקולו: "איוון! האם שתית מהבקבוק?" איון רועד משיב בפחד: "אכן, הוד מעלתך, שתיתי, היה לי קשה מאוד. השתייה היא כל חיי. לא יכולתי לעמוד בפני יין כה משובח!"

 


"לא הצלחת להתגבר?" שואל המלך, ואיון משיב בבושה: "לא, אדוני המלך".

 


"אם כן, מדוע נשאר עוד יין בבקבוק, האם היין לא ערב לחכך?"

 


איון מביט בבקבוק ואינו מבין, האם המלך כועס עליו שלא שתה את הכל? "איזה טיפש הייתי", הוא חושב בליבו בצער, "אם כבר נגזר עלי למות, לפחות הייתי מכלה את כל תכולת הבקבוק".

 


"אדוני המלך," הוא עונה, "היין היה טעים מאוד, הדבר הטעים ביותר שטעמתי בחיי". "אם כך, מדוע לא שתית את כל תכולת הבקבוק?" מקשה שוב המלך.

 


"לא יכולתי", הוא מתוודה, "תקף אותי פחד גדול מפניך עד שלא יכולתי לשתות עוד מן היין". המלך מביט על איון ואומר: "בשכר מעשך תקבל מאה אלף רובל!"

 


"מאה אלף רובל?" אנקת השתאות עברה באולם, "על מה, על שלא ציית לדבר המלך?!"

 


אך המלך מסביר את מעשיו לשריו התמהים: "אתם קיבלתם את הבקבוק ושמרתם על מצוותי, אך הניסיון לא היה קשה בעבורכם. לאחר שהנחתם את הבקבוק במקום בטוח ושמור היטב, שכחתם ממנו. לעומת זאת, איון הוא שתיין מופלג, המשקה החריף שבידיו לא נתן לו מנוח, אילו הייתם במקומו לא הייתם מניחים את הבקבוק מידכם עד שהייתם מלקקים את תחתיתו".

 


איון אמנם נכשל, הוא לא הצליח לעמוד בניסיון, אך יראת המלך בליבו כה גדולה ורצונו שלא לעבור על מצוותי עז כל כך עד שהצליח שלא להוסיף ולשתות. במעשה זה הראה כי הוא מכבדני באמת ומתגבר על מאווייו כדי להשביע את רצוני - לו נאה ולו יאה מתנתי.

 


זהו המשל ועתה נבאר את הנמשל:
הסיבה למקומו הגבוה ולשכרו הרב של בעל התשובה, היא מפני שבעבר הוא נכשל וטעם את טעם החטא, ולמרות זאת הצליח לעבוד על עצמו להתגבר ולכבוש את תאוותו. 

 


צדיק שנולד וגדל בקדושה ובטהרה, לא הוצרך מעולם לעמוד בניסיונות אותם עובר בעל התשובה. החטא אינו קורץ לו כמו שהוא קורץ ומפתה את בעל התשובה. הוא לא טעם את טעמו, הוא לא הורגל לחיות בחטא, וממילא ההרחקה והזהירות מהחטא אינם קשים לו כפי שהם קשים לבעל התשובה.

 


רגליו של בעל התשובה מוליכות אותו מעצמן למקום עבירה, עיניו לא מורגלות שלא להביט במראות אסורות, הוא אינו רגיל לכבוש את תאוותו, ולמרות כל זאת, הוא מתאמץ ומתגבר ואינו נכשל. משום כך הקדוש ברוך הוא אוהב ומחבב  אותו. שכרו של השב בתשובה גדול פי כמה, כי אין גבול למאמץ והגבורה שהוא משקיע בכל רגע ורגע. כל רגע הוא מלחמה עבורו ולפיכך ושכרו כפול ומכופל!

 

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה