• צפיות: 244
  • הדפס
  • דוא"ל

שריקות התפעלות במחלקת עסקים

קרבנו

חמישי, 08 דצמבר 2016 09:33
שריקות התפעלות במחלקת עסקים

אחרי ארבע שעות הוא פקח עיניו, וניסה להתיישב, ידו השמאלית הונפה לה הצידה והאגודל שלו לחצה בטעות על כפתור הכורסא של שכנו. ה' ירחם! הכורסא נפתחה בעוצמה, והקשיש שישב עד כה בניחותא צנח לאחור על גבו מופתע וחצי מעולף

 

 

תשכ"ד. 1964 למנינם. מנהל בית היתומים "שירת הילד" במבואות ירושלים הרב ראובן מורגנסקי היה מוטרד על למעלה מכובעו רחב - השוליים. בית היתומים שלו, ניצב לפני נעילת שערים ופיזור ילדי החמד עם על המשתמע מכך. קריסה טוטלית ממש. 40 שנים פעל בית היתומים שנוסד ע"י ר' חיימקה מורגנסקי זצ"ל אביו של ר' ראובן, שהיה אחד מעמודי התווך של ירושלים, מנוע של חסד עתיר מעללים של הטבה. ר' חיימקה ליקט את היתומים הללו מתוך בתים שבורים ורצוצים, ברחבי הארץ והעניק להם אהבה וחמימות הרבה יותר ממדורות ל"ג בעומר בשיא פריחתן.

 

ר' ראובן מורגנסקי הביט שוב ושוב במסמכי הבנק וחרדה קטנה ומרגיזה פיעמה בלבו, "רבונו של עולם, יש כאן 180 ילדים אומללים, מפעל חיים ענק, וכל זה יסגר... כמה צער ייגרם, כמה דמעות יזלגו אוי מה נורא". ר' ראובן שמט את ראשו על השולחן ובכה חרישית. אחרי חמש דקות של בכי, הוא נעמד על רגליו והחליט: "השבוע אני טס לארה"ב, וה' יעזור, ה' תמיד עוזר". בערב הוא לווה עוד 500 לירות ורכש מזון ליתומיו.

 


למחרת הוא כבר היה חמוש במזוודה בלובי נמל התעופה, פניו לארה"ב. לתיקו האישי הוא הכניס שני אלבומי תמונות על פעילות הילדים במוסד. ר' ראובן התיישב על ספסל בלובי של שדה התעופה, ולפתע חש מחנק ורעידות בגופו, הוא הניח את כף ידו הימנית על מצחו, וחש שחום גופו עלה פלאים. החולשה שתקפה אותו, כמעט מנעה ממנו להזדקף.

 


ברמקול מודיעים שעוד רבע שעה הטיסה יוצאת, בשארית כוחותיו הוא התרומם ושירך רגליו, מיד כשנכנס למקומו במטוס עצם עינים ונרדם. הוא התעורר עקב התקפת שיעול כבדה, הדייל הראשי הבחין בחוורונו, וביקש ממנו לסור למחלקת עסקים "כבוד הרב, אתה חיוור, ונראה לא טוב, עדיף שתנוח במחלקת עסקים, אתן לך כדור אקמול, ואולי אפילו סירופ נגד שיעול". ר' ראובן סרב הוא שילם עבור מחלקה רגילה. הדייל האדיב התעקש "הבריאות שלך חשובה לנו, אתה קודח מחום. במחלקת עסקים ישנו זוג אחד בלבד, יש שם מיטה נוחה ותוכל לישון שם רגוע ונינוח יותר". לאחר הפצרות חוזרות ונישנות הוא נעתר. איש קשיש ונמוך קומה ישב שם, וסמוך אליו רעיתו, הם נראו כבני 70 לפחות. הם לא היו דתיים בלשון המעטה, אבל ר' ראובן ביקש נפשו לישון ולא לעסוק ביראת השמים של שכניו. הם ברכו אותו "בערב טוב" והוא השיב צרוד "ברוכים תהיו". הוא פתח את הכורסא שנהפכה למיטה בלחיצה על כפתור צדדי, שלף את אלבומי המוסד שלו והחל לדפדף, תוך דקה או שתיים עיניו נעצמו.

 


אחרי ארבע שעות הוא פקח עיניו, וניסה להתיישב, ידו השמאלית הונפה לה הצידה והאגודל שלו לחצה בטעות על כפתור הכורסא של שכנו. ה' ירחם! הכורסא נפתחה בעוצמה, והקשיש שישב עד כה בניחותא צנח לאחור על גבו מופתע וחצי מעולף. "אוי איזו בושה" הרהר ר' ראובן "אני בסה"כ אורח חולה במחלקת העסקים ומה עשיתי ליהודי הזה..." גל של רחמים וחיבה מחד, וצער עמוק מאידך, שטפו את ליבו של ר' ראובן. הוא קם בזריזות ממטתו ניגש ליהודי עזר לו להתייצב, חיבק אותו בחום רב. אמר "סליחה אחי היקר" ונשק לו בבישנות על מצחו, מתוך רצון לפייסו...

 


"נישקת אותי במצח?" שאל האיש. "כן, אני מצטער ומבקש את סליחתך... אנא מחל לי". "מוחל, מוחל, אבל נישקת אותי במצח? נכון?" ר' ראובן חייך חיוך רחב, "תראה, אני יהודי שאוהב יהודים, הנה קבל ממני נשיקה שנייה". רעיתו של האיש זקפה עיניה בתמהון ובהשתאות ופלטה את המשפט הבא: "אני לא מאמינה למראה עיני, הוא נישק את מוריס.."

 


"קוראים לי מוריס צומבר, וזו אשתי שרה, אנחנו תושבי ארה"ב, יש לי שם מפעלים גדולים וחברות שיווק של כלי בית, בגדים, ומתנות. לא זכינו להפקד בילדים, עצוב, אבל כך - כבוד הרב - רוצים מן השמים, ובכן אדון ראובן, החלטנו אשתי ואני לנסוע לישראל, ולהעניק מההון הרב שלנו לילדים... לבית יתומים. ובכך נזכה גם אנו לדור המשך... הסתובבנו בארץ במשך שבועיים, ולא נחה דעתנו. לא מצאנו איש כלבבנו שנוכל לסמוך עליו שיעשה את החסד הענק הזה... ועכשיו אספר לך משהו שאתה לא תאמין, עלינו למטוס רעייתי ואני, נכנסנו למחלקת עסקים. ואז אמרתי לה: "שרה, אני עצוב שלא זכינו לתרום, אבל הנה אני מקבל על עצמי בשבועה, היהודי הראשון שיתן לי נשיקה לו אתן את התרומה, ואמנה אותו כאיש הנאמן עלי שיפעל למען ילדים יתומים ואומללים. האם אתה מוכן רבי ראובן, לקבל על עצמך לפעול למען פרויקט זה?". הרב ראובן מורגנסקי הסמיק והחויר חליפות. חום גופו ירד, והצבע חזר לפניו, הוא הרים מרצפת המטוס את שני האלבומים. וביקש מבני הזוג צימבר לעיין באלבומים.

 


שריקות ההתפעלות של הצימברים ההמומים, הגיעו עד לאוזניו של הקברניט. "אנא נוסעים חביבים במחלקת עסקים, אנא שמרו על שקט... מעולם לא שמעתי שריקות התפעלות כאלה... ממה אתם כל כך מתפעלים?"
למותר לציין שר' ראובן מורגנסקי נחת בניו יורק ומיד עלה על מטוס אל על לישראל, כשצ'ק שמן מאד מאד מאד, בכיסו.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

שיעורים ברחבי הארץ - קרבנו מזמינה אתכם להרצאות הקרובות

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור המרכזי ביהוד

  • יום חמישי | 21:15

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור המרכזי באור יהודה

  • יום מוצ"ש | 21:30

    רחוב שי עגנון 13 קריית אונו

    השיעור המרכזי בקריית אונו